הארכיפלג #

הארכיפלג הוא קבוצת איים בהם האוויר מלוח, האש חמה והאנשים קשוחים. מן הסתם, התיאור הזה מתאים להרבה מקומות. משום מה המקומיים אוהבים לומר את זה. מה שהם לא אוהבים, זה זרים.

ממוקמים מצפון-מערב לחופי ת’רא, איי הארכיפלג נחשבים למקום נידח ופרמיטיבי, מלא ביורדי ים מסוממים, רופאים אלילים ודייגים שונאי זרים. אנשי הארכיפלג משיבים באותו המטבע, ונוהגים לראות את מחבקי העפר העירוניים כפלצנים חסרי תקנה או תועלת, עצלנים מתחכמים שסונוורו על ידי פיתויי הקדמה ושכחו דרך ארץ, נטשו את החיבור לעולם הטבעי. שתי התפיסות לא רחוקות מאוד מן המציאות.

אך סלידה הדדית בסך הכל מצביעה על חשדנות בריאה, ובוודאי שלא תפגע בהזדמנות להפיק רווח. תושבי הארכיפלג זקוקים למשאבים והציוד שהכלכלה המפותחת של ת’רא יכולה לספק. בתמורה, הם דואגים לנווט את ספינות הסחר, למכור דגה לערים ולחסל את תפלצי המעמקים לפני שהם מגיעים לחוף. החלק האחרון הוא (כנראה) שמועה שנועדה לשפר את התדמית שלהם. בנוסף לזה, הם שולטים בנתיב הסחר המרכזי של הים המערבי, ודורשים תשלום על מנת לעבור בטריטוריה הזו. האלטרנטיבות - לעקוף את האיים מצפון ולהסתכן במוות קפוא, או להיאבק בים המזרחי הסוער - לא מזמינות במיוחד.

הארכיפלג מורכב מאיים רבים, נקודות סלעיות בגדלים משתנים שנשחקו על ידי הגלים והרוח, בית בעיקר לכפרי דייגים ושבטים ברבריים. על רקע הנוף הלא מזמין בולטים מספר איים שהצליחו לבנות לעצמם מוניטין.

ריסאל #

הגדול מבין האיים, ונודע למרחקים בשל הסחורות האקזוטיות, יש שיאמרו מפוקפקות, שניתן למצוא בו. כמה נדיר מה שאתם מחפשים? לא רלוונטי. השאלה היא כמה אתם מוכנים לשלם. חלק ממה שניתן למצוא פה, בין היתר: יינות שנמצאו בפירמידות של קעאת’יס, יצירות אומנות גנובות, מדים של רעולי הפנים, מגילות על פילוסופיית הראי השקוף ואפילו זנים שנכחדו. יהא אשר יהא מבוקשכם, הסיכוי הטוב ביותר למצוא אותו הוא כאן. אנשי ריסאל הם סוחרים ממולחים כמו הים שמקיף אותם, והם למדו איך להפוך את הנמל הרעוע שברשותם למוקד מרכזי של השוק השחור. המקצוע מוביל רבים מהם לבלות זמן בערי היבשה, וחלקם מוצאים בהן בית חדש. ת’יריאל מוראו, אשת העסקים העוצמתית, היא דוגמה מובהקת לכך.

פאנריי #

תושביו להוטי הדם של המקום יעניקו קבלת פנים פחות נעימה. בעוד שהסוחרים של ריסאל נוהגים בנימוס בסיסי כשהם מרוששים אותך, תושבי האי פאנריי יבזזו כל זר חסר מזל שרק יעז להתקרב. הלוחמים הברבריים האלו הושחזו על ידי שנים של תרבות כוחנית ומלחמות פנימיות. רק ההזדמנויות שהגיעו עם הספינות מערי היבשת הצליחו להטות החוצה את העוינות. השבטים מרוויחים את לחמם בעיקר מלקיחתו מאחרים - הם נוטים לפשוט על חופי ת’רא, ספינות סחר ואף איים אחרים בעת הצורך. בני פאנריי הם מטרד עבור רבים, אך יש אלו שיודעים איך לנצל את הפראות לטובתם. בית זיירוט מעסיק רבים מהם בתור שכירי חרב. השדרוגים הביולוגיים שהבית מספק יחד עם צימאון הדם הטבעי הופכים את הפראים לכוח מעורר אימה.

קעלין #

טמון עמוק בין האיים, הוא הנידח והמסקרן ביותר. בית לצמחייה מגוונת ומיני חיות ייחודיים למקום, האי מושך אליו מלומדים כמו עש ללהבה. המגוון האקולוגי מושך גם טיפוסים מסוג אחר, שפל יותר. כל תגלית היא פוטנציאל לסם שיזעזע את השוק, או נשק ביולוגי חדשני. מסעות מחקר לגילוי ותיעוד הזנים הם מחזה נפוץ, אך תשומת הלב האקדמית מוקדשת גם לתופעות בלתי מוסברות שהמקומיים מסוגלים לבצע. סימביוזה היא תהליך מורכב ולא יציב, אך עבור השאמאנים של קעלין מדובר בפעולה שגרתית. כחלק ממעמדם, הם מתאחדים עם החיים על האי. חלקם מגדלים מושבות פטריות על גבם, אחרים מצמיחים טחב ומתקיימים מאור השמש בלבד. פעם בשנה, מנהיגי האי צוללים אל השוניות של אלמוגי הזיכרון, חווים מחדש את סיפורי האבות ומטמיעים את זיכרונם באתר הקדוש לטובת דורות העתיד. האי הוא מושא לפליאה וספקנות רבים בעולם האקדמי, אך הוא מוכיח שיש דרכים נוספות למתוח את טבעו של גוף האדם, מעבר לשולחן הניתוחים.

מאז ומעולם, מבנה האיים והניידות הימית הקנו לתושבי המקום חסינות מפני הטלטלות הפוליטיות שמאפיינות את היבשת. יש שיכנו זאת עצמאות. אחרים, ציניים יותר, יקראו לה אדישות כלפי העולם החיצון. שתי הגישות צודקות, אך כעת, השלווה הופרה. האיים מעניינים כוחות רבים, ותשומת הלב מעוררת השפעות מגוונות. ממתקני התפלה לכפרים צמאים, למסעות המרה של מסיונרים מטעם הכנסייה ועד לניסיונות השקטים של בית אלפאסי לשעבד את חסרי התרבות, ההיפתחות של הארכיפלג לעולם התניעה תקופה חדשה ולא צפויה. האם זה היה צעד נבון? הדעות חלוקות. דבר אחד ברור - אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

זרעי עלילה #

יצא המרצה מן השק #

צהרי היום בנמל ריסאל, השמש במרכז השמיים והפועלים פורקים סחורה ומקללים בעסיסיות. הדמויות בדיוק ירדו מספינה או חלפו באזור, כשאחד משקי התפוחים נזרק לעגלת משא קרובה ובמקום חבטה עמומה, נשמע ממנו “אאוץ’!” ברור מאוד. בהתפתלות מגושמת, אדם מבוגר מזדחל מהשק. חליפתו יקרה אך מקומטת, משקפיו סדוקים, הבעתו מבולבלת והוא נראה אבוד כהוגן. אם הדמויות יגשו אליו, הן יגלו שמדובר במרצה לביולוגיה, וחיפוש זריז בשקים נוספים יחשוף מזוודה מלאה בתמיסות וספרים. הן גם יגלו שהוא טיפוס חשדן, חרד ונטול טאקט. המרצה יטען שהוא חייב למצוא מחסה מהר ככל הניתן, ויהיה מוכן לגמול בנדיבות על עזרת הדמויות, אך יסרב להסביר מדוע הוא בורח. עוד פרט קטן: הוא לא זוכר את שמו, או איך הגיע למקום. האם הוא משקר? מחביא מידע? או שבדרך למציאת מקלט הוא נקלע לתעלומה, וישאב אליה את הדמויות?

#