ארגונים וקבוצות #

מכוני מחקר #

מאחר ושלטון מסודר אינו קיים בעיר, ושחקניה המרכזיים ליברליים (שלא לומר אדישים) בכל הנוגע לאתיקה, מדע הביולוגיה מצא לעצמו בית חם דווקא בצפון הקריר. אברלייט מכילה מכוני מחקר ושדרוג רבים, שנהנים ממימון, לקוחות ובעיקר היעדר התערבות בעסקיהם המטרידים.

דם חדש #

מכון המציע מגוון שירותים משינויים אסתטיים ועד לשיפור פיזיולוגי דרסטי, נהנה לענות לצרכיו המודרניים של המרבה במחיר.

ביו-ביטחון #

הם חברת אבטחה ופיתוח שמפיקה חיילי על ובעלת יחסים קרובים עם בית זיירוט, משדרגת את צבאות האצולה בחוליות לוחמים מהונדסים גנטית.

קבוצת אלטר #

המתחרה העיקרית, היא בעלת הפטנט והספקית הרשמית של הצעדנים, חיילי העתיד המתועבים אשר פשטו עור וגידים והחליפו אותם במעטה של פלדה שחורה. אנשי המכונה הללו מצוידים בנשק החדיש ביותר, אימון מתקדם ונאמנות פנאטית.

אגודת אין הנסתר #

הקבוצה האקדמית עוסקת בגילוי, תיעוד ולכידה של תופעות יוצאות דופן. היא מרבה לממן משלחות לקעלין וקעאת’יס למטרות מחקר, למרות שציד יהיה מונח מתאים יותר.

המעמד הגבוה #

בית זיירוט #

חלק בלתי משתנה מהנוף הפוליטי באברלייט, נדמה שבית האצולה הזה ליווה את עיר-המדינה עוד מתחילת דרכה. כך לפחות טוענת איילין זיירוט, הזקנה הערמומית שמובילה אותו. אף אחד לא יהיה מופתע אם היא הייתה בסביבה כבר אז.

משפחת האצולה הקפידה לשמור על ניטרליות לאורך השנים, נמנעת מהתערבות ישירה בסכסוכים. כמובן שזה לא מנע ממנה לספק נשק לצדדים שונים במלחמות, ולוודא שליטה כלכלית בגוף המנצח. בזכות האסטרטגיה הזו, טווח ההשפעה של זיירוט מגיע הרבה מעבר לגבולות העיר.

עסקי הבית תמיד נגעו בתחומים שעדיף להרחיק מעיניים סקרניות, ואברלייט סיפקה את הסביבה המושלמת לכך. המשפחה מעניקה גב כלכלי למחקרים ומשלחות של ביולוגים רבים, במסווה של תמיכה במטרות מדעיות. בתמורה, הבית שומר לעצמו פיתוחים שימושיים, ובעזרתם נשאר צעד אחד לפני החזית הטכנולוגית. לעיתים, הפיתוחים האלו תורמים לכל, בצורת תרופות חדשניות. לעיתים רחוקות למדי, יש לציין. השמועות על חיילים משודרגים גנטית חושפות את הכיוונים האמיתיים אליהם הבית חותר.

כמו כל כוח עולה, גם השגשוג של זיירוט קורא להתנגדות ממי ששואפים להפוך למעצמה. בעת הנוכחית, ההתנגדות הזו מתגשמת דרך בית לבארי - שושלת עתיקה שחולשת על העיר ביילור, בירת האימפריה לשעבר. זיירוט מפעילים לחץ פוליטי להחלשת המסחר עם העיר, ומאלצים את שאר הבתים והחברות לבחור צד בסכסוך המתקרב. למרות שעוד מדברים על מלחמה רק בלחישות זהירות, היחסים בין שני בתי האצולה הולכים ומדרדרים מדי יום. בשלב הזה, כבר מאוחר מכדי לעצור את מירוץ החימוש.

הרשת של מוראו #

“כן, היא ידועה בעיקר בזכות שירותי התחבורה שלה. רכבות וספינות, ‘תה יודע, העסק הרגיל. אבל אם תתבונן היטב, אתה תתחיל לשים לב לשם הזה גם במקומות אחרים. עיתונים, תחמושת, אפילו קופסאות שימורים. לעזאזל, אני לא אהיה מופתע אם השם שלה יופיע גם בתווית החליפה שלי. מוראו, תמיד מסולסל ובטורקיז, כמו חתימה. אני חושב שזה מסר, יותר מכל דבר אחר. שאנשים ידעו שהיא יכולה להגיע לכל מקום, לשמוע כל דבר. היא אוהבת את תשומת הלב.”

• סוכן לשעבר

ת’יריאל מוראו היא הבעלים של מספר עסקי תחבורה וסחר. היא אחת הדמויות המוכרות יותר בקרב האליטה, ומופיעה בעיתונים לעיתים קרובות - הרוח יודעת שהמראה שלה בלבד מצדיק את זה. היא הכתובת אם אתם זקוקים למעבר מהיר בין ערים או שינוע של סחורה, אקזוטית ומסוכנת ככל שתהיה.

כמובן, אם תתפוס אותה במצב הרוח המתאים, היא לא תהסס לסייע למרד או להרעיב עיירה, אם יש רווח בדבר. תשלום כספי אינו האופציה היחידה, ת’יריאל שמחה לשתף פעולה תמורת טובה עתידית, וממליצה בחום להחזיר אותה כאשר יגיע הצורך. אם יש לך שכל, אל תתעכב למלא את חלקך בעסקה - גם הרופאים הדגולים ביותר עוד לא מצאו דרך לרפא מוניטין רע.

לת’יריאל, בניגוד לרבים אחרים, אין שאיפות אמיתיות לעוצמה, פרסום או נקמה. האם זה בגלל שכבר השיגה אותם? אולי. לטענתה, היא רק רוצה “להיות חלק מהמסיבה”. הרצון הזה גרם לת’יריאל להיות מעורבת, במידה כזו או אחרת, בפעילויות רבות, ולפתח קשרים רבים עוד יותר. עם הזמן, מוראו פיתחה רשת מודיעין רחבה, ומפעילה סוכנים בכל אזור ומעמד חברתי.

משפחת צ’רטקוב #

אמיליה וז’אק צ’רטקוב הם זוג אצילים שמקורם בדסאטור - עיר גאה, עוינת למדי ובעלת נאמנות מוחלטת לשלטון הברזל המקומי. הם הגיעו לאברלייט לפני אחת עשר שנים, והתברגו במהירות למעמד הגבוה בעזרת רכישה של אחד הבנקים המרכזיים. זו לא עובדה סודית, אם כי לא מוכרת במיוחד, שהמעבר היה קשה במיוחד לבנם. הצעיר המבטיח הספיק להדרדר לסמים מספר חודשים לאחר שהגיעו, וכעבור שנה נותק הקשר בינו לבין שאר המשפחה, ככל הנראה כדי לא לפגוע בשם הטוב שהתחילו לפתח לעצמם.

בפועל, משפחת צ’רטקוב מעולם לא ניתקה את קשריה עם דסאטור. נראה שאם אתה מצליח לצאת משם, יש לך קשרים טובים מאוד או רעים מאוד עם השלטון, בלי הרבה אפשרויות ביניים. הם משמשים כשגרירות בלתי רשמית, ומארחים אצילים ואנשי עסקים בביתם לעיתים קרובות, בניסיון מתמיד להרחיב את המידע והעוצמה הפוליטית שברשותם. אך במעמד מרשים שכזה, אתה הולך להשיג רק את תשומת הלב של בעלי הכיסים העמוקים. כסף, אחרי הכל, הוא רק צורה אחת של כוח.

ואסקו הוא בעיה חדשה יחסית. ברון הסמים הטרי פיתח שליטה כמעט מוחלטת על השוק בזמן קצר, בעזרת התנקשות מתוזמנת היטב בקודמו בתפקיד וסחיטה של שאר האיומים. הוא זהיר, המנוול. פעיל רק ברחובות נידחים מספיק כדי שהמשמר המושחת יסכים להעלים עין. רק מעטים יודעים את שמו המלא של הברון, ואסקו צ’רטקוב, הבן של האצילים מדסאטור. מעטים אף יותר מודעים לכך שמעולם לא ניתק באמת את הקשר עם משפחתו. כימאים מוכשרים ישימו לב לדמיון בין הדיו הסגול - מוצר הדגל שלו - לתרכובות שהשלטון בדסאטור מזריק לחייליו.

כששלחה אותם, המולדת ציפתה לבסס את כוחה בכל חלקיה של אברלייט - הזוהרים, ואלו שפחות. המשפחה לא תבחול באמצעים כדי להגשים שאיפה זו.

העולם התחתון #

החליפות #

כל עוד יש לך אמצעים ומטרה ראויה, תוכל לסמוך על החליפות לספק לך שירות מקצועי. גם אם המטרה לא ראויה, זה לא חשוב במיוחד. העיקר שיש לך ת’כסף. אם אתה גר בחלק פחות מוצלח של העיר, ורואה כמה בריונים עם חליפות כסופות משוטטים ברחוב, תכין את הארנק בכל מקרה. לא מומלץ לפספס תשלום של “מס האבטחה” כשהחבר’ה האלה מגיעים לגבות אותו.

הבחורים המקסימים האלו, שמגויסים רק מהטובים ביותר שהרחובות הקשוחים מסוגלים להציע, ידועים בתור החליפות. כל עוד אתה שומר עליהם מרוצים, השירות שתקבל באמת יהיה איכותי. הם עובדים עבור דון סארטוג, הבעלים של התלתן הכסוף, אחד מבתי ההימורים היוקרתיים של העיר. סארטוג מנהל עסקי בידור ועונג עבור כלל המעמדות, ואם התשלום נאה, תוכל גם לשכור את אנשיו לפעילויות פחות חוקיות. דיסקרטיות, כמובן, היא תנאי מובן מאליו.

בין אם מדובר במלון נוצץ או בית בושת עלוב, סביר להניח שלחליפות יש יד בדבר. מומלץ להיזהר מהפיתוי שהבילויים האלו מציעים, יותר מדי אנשים נואשים ונערות מסכנות כבר נפלו למלכודת של סארטוג. בעניין הזה, תוכל לסמוך על המוניטין של החליפות - כולם משלמים, בדרך כזו או אחרת.

כנופיית העורבים #

אם תגיע לשכונות העוני של העיר, איפה שהבתים מתפרקים והרחובות המתפתלים הופכים לסמטאות עלובות, לא יעבור זמן רב עד שתבחין בעורבים. זה הכינוי הלא מחמיא שנצמד לאותם אנשים רזים, בעלי הצלקות השחורות שמכסות את רוב עורם. גברים ונשים אלו הם פליטים מהאי קווארבו, לשעבר הבית של נמל מצליח, וכיום חור שכוח-אל ומת-למחצה איפשהו בים המזרחי. אותם עורבים הם תזכורת מהלכת לעוצמה הקטלנית של הנשק הכימי. הסיפור של קווארבו הוא אחד מכוער, אבל פשוט. הם נקלעו לצד הלא נכון של מלחמה, וזמן קצר אחר כך לצד הלא נכון של תותחי ספינות האוויר של לבארי. המעטים ששרדו חיפשו בית חדש, רובם מצאו אותו באברלייט.

כמובן, הם לא שכחו את העוול שנעשה להם, וקבלת הפנים הקרה שזכו לה לא הפיגה את יצר הנקמה. לא שמיעוטים שנואים באופן מיוחד באברלייט, אבל החיים פה לא קלים לאף אחד. חוץ מזה, אתה לא באמת צריך סיבה טובה כדי לאגד צעירים זועמים ממעמד נחות. אתה רק צריך אויב משותף. זה בדיוק מה שקאליקו, העורב הראשון, עשה. הוא אימץ לעצמו את הכינוי, והקים את כנופיית העורבים. קאליקו מיקד את זעמם כלפי האליטה, והוביל פיגועים ושודים כנגד כל מי שהעז ללעוג להם. הוא ביסס את מעמד הכנופיה בעולם התחתון, והגן על פליטי קווארבו. הוא היה כריזמטי, פזיז ויהיר. לכן הוא נהרג.

מי שתפס את מקומו היה אדם בשם ג’ק, ג’ק הלבן. אחד מברי המזל שלא נפגעו בהפצצה על האי. הוא הוביל את העורבים לכיוון שונה, מחושב יותר. בעזרת מבצעים מתוזמנים, ג’ק שמר על מוניטין העורבים, אך השקיע את רוב כוחם בהשתלטות על תחום ההברחות. הוא הרחיב את הטריטוריה והעוצמה הכלכלית של העורבים, אך נטש את מקורות הכנופיה, שנעה לכיוון מאורגן יותר של פשע תחת השגחתו. הוא שרד הרבה יותר זמן מקאליקו, אבל היה חמדן, וגם זה קטלני. בניסיון להשיג שליטה בלעדית על ורדי הדם - יצירה ביולוגית שכמעט נכחדה מהעולם - הוא נכנס למאבק מול ת’יריאל מוראו, להבי החופש ושלושה שכירי חרב שנכנסו לתמונה, מאבק שכמעט חיסל את הכנופיה. מאז נעלמו עקבותיו.

מה שנשאר מהעורבים הם קבוצה מפוצלת, עם אויבים רבים ומטרה אבודה. רוב בני הכנופיה היום לובשים שחור כדי להשתייך לזהות העקומה שאימצו לעצמם, הצלקות שייכות לדור הקודם, לעבר. דאלאס, אחד מהבודדים בכנופיה שמבוגר מספיק כדי לשאת את הכוויות השחורות, הוא זקן מריר שמעשן יותר מדי. השמועה אומרת שהיה רופא כושל בעברו. הוא שימש כיד ימינו של ג’ק, והיה אחראי להברחת תמיסות ונסיובי שדרוג. באופן מתוח למדי, השליטה על הכנופיה מתחלקת בינו לבין פאולו, בחור צעיר, אלים ואדיר מימדים. פאולו הוא אחת הדוגמאות הנדירות לאדם שהסכים להיות שפן ניסיונות (או עורב, במקרה הזה,) ולא התחרט על כך. הוא פעל למען המפלה של ג’ק, והדעות לגביו חלוקות בקרב העורבים, אבל דאלאס הוא לא אלטרנטיבה מושכת במיוחד.

אם יכלו להרשות זאת לעצמם, סביר להניח שהכנופיה כבר הייתה מתפצלת. נכון לעכשיו, העורבים חלשים מדי בשביל מאבק בין דאלאס לפאולו. תחת השלטון הלא יציב, העורבים נאלצו לסגת לטריטוריה קטנה יותר, וקצב הפעילות ירד. הדעיכה פסקה, פחות או יותר, אבל עתיד הכנופיה אינו ברור. למרות זאת, הזעם המקורי, הצורך לנקום את הדם של קווארבו, עוד לא חוסל. הוא רק רדום. ימים יגידו אם יתעורר מחדש, ויחזיר את אימת העורבים לרחובות.