אברלייט #

תחת רקיע מעונן ואפל, הרחובות הומי האדם שטופי אור. ריצודים נוצצים של אלפי פנסי גז משתקפים בשלוליות הגשם העכורות, שניתזות לפה ולשם על ידי גלגלי הכרכרות וצעדי האנשים, חסרי מנוח גם באישון הלילה. הרי אין זמן לבזבז, כל עכבר במירוץ יעשה הכל כדי להרוויח, להגיע ראשון, לרמוס את אויביו במבוך העירוני. מקרבות רחוב בסמטאות מטונפות ועד לאצילים שמשקיעים את עתידם בהימורים ומניות, כל אחד פה מנסה לטרוף את המתחרים, או לפחות את הקלפים. העיר היא התגלמות החופש, המסיבה שלא פוסקת, מרכז העניינים. היא המקום בו כל המי ומי נמצאים, בו הרחובות צפופים ורועשים והשאון מסווה צווחות של עונג וייאוש. היא המהמר הכפייתי, היזם הנועז והטיפוס שמחפש צרות. היא סיכון ורווח, והיא מתפרצת לכל עבר.

אברלייט, בראש ובראשונה, היא מקום להרוויח בו. לרחובות הומי האדם תמיד יש מה להציע, ולא חסרים טיפוסים כמוכם שיסכימו לעסקה, מה שלא תהיה. לחימה בכנופיות, אבטחת אצילים, השגת מודיעין, מסחר בנשק, אפילו השתתפות כנבדק בניסויים. לאן שלא תפנו את המבט, האפשרויות שאברלייט מציעה יסנוורו אתכם, בדיוק כמו הרחובות הזוהרים שהיא ידועה בהם. זמן זה כסף וידע זה כוח, ואלו שיודעים להשיג את שניהם ולהישאר בחיים ימצאו פה את ביתם. אברלייט דוברת אלימות ותחכום, מי שמסוגל להביא אותם לשולחן יהיה מקורב לצלחת. מי שלא - ישאר מאחור, לאכול אבק.

העיר היא מוקד של מסחר חופשי ותרבות תוססת. ערב רב של אנשים, סיפורים ואינטרסים - רובם מנוגדים - מרכיבים את החברה המגוונת של אברלייט. האופי החופשי והכלכלה הפורחת משכו אליה מהגרים רבים, כמו גם קבוצות שונות שמרוויחות מאכיפת החוק הרפויה, בהיעדר מילה מוצלחת יותר, שמאפיינת אותה. אנשי עסקים ערניים, פליטי מלחמה, מהגרי עבודה, כופרים ופושעים שמחפשים מקלט, משיכתה של העיר מורגשת בכל מקום, מגנטית כמעט. הערבובייה המבולגנת יוצרת פסיפס של עוני ועושר, אמונות שונות ושאיפות רבות. אצילים ופועלים, רוחניקים ושיכורים, עורכי דין, חברי כנופיות ונוכלים רבים אחרים - כולם חיים זה לצד זה, לעיתים רחוקות בשלווה.

אברלייט היא עיר צעירה, חופשיה משלשלאות ההיסטוריה. מקבץ העיירות של הצפון הרחוק לא הציעו הרבה יותר מאדמת טרשים ושמיים קודרים, עד אשר הגיעו אליה הזרים שמעבר לים. אותן עיירות הפכו לדריסת הרגל של בני הסאייט, אשר ביססו את כוחם במהירות, מודעים היטב לעוינות המסדר. הידע של הזרים משך תשומת לב רבה, ועימה החלה העיר להתפתח. אופייה החופשי של העיר המתרחבת הציע קרקע פורייה לפעילות כלכלית, גמישות שלא ניתן היה לדמיין תחת שלטון המסדר. האימפריה השתרכה מאחור, איטית ויהירה מכדי להשתלט בזמן על הענק הכלכלי שהחל ללכת. עד שהסאייטרים יצאו מהתמונה, אברלייט כבר עמדה בזכות עצמה. מציעה לכל אחד לחבור לשגשוג, להתחיל מחדש, ללא התחשבות במעמד או מוצא. תפיסת העולם הזו היא תמצית מהותה של אברלייט, גם אם היא מתבטאת באופן מחוספס יותר מהתמונה הוורודה. לאף אחד כאן לא אכפת מי אתה, רק מה אתה יכול להציע.

מספיקה הליכה בודדת ברחובות האלו כדי לשים לב, העיר כל הזמן בתנועה. אנשים ממהרים, עולים על כרכרות, יוצאים מבניינים, נעלמים מאחורי פינות הרחוב. נקישות של צעדים על לבנים ושיחות רבות יותר משאפשר לספור, כולם משתלבים להמולה בלתי פוסקת, רחש רקע שאין מנוס ממנו. נערים רצים בסמטאות ועל גגות הבניינים, נושאים מכתבים או בורחים מהקצין שזה עתה כייסו. רכבות חולפות מתחת לרגליים ומעל לראש, ממלאות את האוויר בפיח ורסיסי ניצוצות מתכתיים. אוטומובילים ממלאים את הרחובות וצעדנים מהלכים בקצב מצמרר, מזכירים לעוברים ושבים שאברלייט היא מקום הולדתו של גלגל התנופה המגנטי.

הנוף העירוני שמאפיין את אברלייט איננו היפה ביותר או המרשים ביותר, וגם לא מסודר במיוחד. אבל הוא עושה את העבודה, פחות או יותר, ובכל מקרה אין למי להתלונן. חסרת ניהול מרכזי, העיר צמחה באופן אורגני, נבנית מכיוון החוף דרומה. בחלקיה הצפופים של העיר הרחובות מתפתלים ומתעקמים, רוחבם וכיוונם משתנה בפתאומיות כאשר הסוללים נאלצו להתחשב בבניינים שקמו במהירות. חברות בנייה נחושות יותר משטחות שדרות שלמות, פוצעות בחתכים גיאומטריים את הנוף המסורבל. בניינים קמים ונופלים במהירות, רומסים אלו את אלו, עוקבים אחר המאבק התזזיתי לכוח. לא נדיר לראות אחוזות מפוארות לצד בניינים מתפוררים, כאשר בנייה מחדש או נטישה מוחלטת הן עניין פשוט עבור בעלי האמצעים.

מקומות מעניינים #

השכונות והאזורים השונים של העיר מושפעים ממאזן הכוחות, אותו כדאי להכיר היטב לפני שיטוט ברחובות.

הזירה של היילי, למשל, היא בית ומחסה לכל פריק עם גנטיקה שונה מהנורמה. ניסויים שהשתבשו, מוטציות ספונטניות או חיילי על לשעבר, כולם רצויים כאן. אם אתם מאמינים של הרוח ומסתובבים במזרח העיר, היכן שהביוב המתפרק זורם לים, עדיף שתסתירו את התליון.

התחנה המרכזית, מבנה הפלדה והזכוכית העצום שמקשר את המנהרות והמסילות העיליות של העיר ליתר העולם, היא הלב הפועם של רשת הרכבות. אך חלקה התת-קרקעי גם מהווה מוקד לרשת פעילה לא פחות, הסחר המצליח של ואסקו, ברון הסמים הטרי.

המבצר המתפורר הוא בסיס הפעילות של להבי החופש, קבוצה מיליטנטית שמאסה במשמר המושחת ולקחה את החוק לידיים. שכונות העוני שמקיפות אותו נתונות למאבקים תכופים עם כנופיות אויבות.

המקור השיכור, פאב בשליטת העורבים, הוא מרכז של הוללות ועסקים מפוקפקים. בולט לעומת שכניו ההרוסים, זהו המבנה היחיד בסביבה שלא רוסק לאבק. מלבד הפגנת כוח, ההרס המקיף מאפשר לכנופיה לראות מי יוצא ומי נכנס.

השדרה הנוצצת היא אזור שהפעילות בו לא מפסיקה לרגע, והמראה מצדיק את שמה של העיר. הרחובות המוארים מלאים בבתי הימורים, מסעדות יוקרה, מלונות ואולמות תיאטרון, מפתים את המעמד העליון של העיר בשלל בילויים.

כתם החלודה הוא אזור של מפעלים ובתי חרושת נטושים, אשר נעשה לבית עבור קבוצה סוררת של צעדנים שברחו מאדוניהם.

הרובע הרטוב הוא שכונה חדשה וניסיונית, אוסף רב של איים מלאכותיים, גשרים, תעלות ומדרכות מתכת אשר מתפרס מעבר לחוף וצומח על גבי הים, ניסיון נואש לאפשר לעיר כיוון צמיחה נוסף. הסירות שמשייטות בו הן תחלופה נעימה לאוטומובילים של רחובות העיר, אך הנקישות העמומות של גשם על גגות נחושת הן כאין וכאפס לעומת המקהלה מחרישת האוזניים שהשכונה המתכתית מפיקה בעת מבול.

זרעי עלילה #

חבל על הזמן #

איילין זיירוט הפסיקה להצטלם. לא שהזקנה הערמומית היא ממתק לעיניים, אך בחודש האחרון, כמעט שלא יצאה מהבית. נדמה שרק בני זיירוט הצעירים מרשים לעצמם להיראות בציבור, למרות שגם הם שומרים על פרופיל נמוך ומסרבים לענות על שאלות העיתונאים. במקביל, דוקטור ארבצ’ו - הרופא האישי של בית האצולה - נעלם לפני חצי שנה. לא ידוע אם נמלט או נחטף, אך לרופא הטוב לא חסרו עסקים פתוחים עם אנשים רעים. שתי התעלומות אינן צירוף מקרים, ארבצ’ו היה היחיד שידע איך להכין את תמיסת הנעורים המסתורית שדוחקת את מכאובי הגיל, ושמר על הסוד בקנאות. כל שנותר, הוא רשימה מסורבלת של רכיבים אקזוטיים.

כעת האספקה של בני זיירוט מתחילה לאזול, וסימני השנים לא מתעכבים להגיע לראשי הבית. הם חיים על זמן שאול. האם החיפוש אחר פתרון יוביל את הדמויות לעבר של הדוקטור, לשאיפות של בני משפחה תאווים לכוח, או למעמקי יערות קעאת’יס בניסיון לשחזר את התמיסה?

מושחתת ופרועה, נועזת ומלאת הזדמנויות, אברלייט לא נועדה לחלשי הלב. היא מתגמלת את האמיצים, את אלו שרואים את המחר, ומרסקת את מי שלא עומד בקצב. היא מסוכנת ואנוכית, ולפחות במובן הזה, תושביה דומים אחד לשני. אך היא גם הגשמת חלום, היא מקום בו כל אדם נשפט על פי יכולותיו, בו האיש הפשוט מסוגל לשגשג ללא הגבלה וחברות ענק יכולות לפשוט את הרגל. העיר לכאורה מנוהלת על ידי מועצת נציגים של הגופים המרכזיים באברלייט. האמת היא, שאף אחד לא קונה את זה. סדר הדברים נקבע באופן זהה בכל הרחובות, משכונות העוני העלובות ועד למחוזות האצולה - על פי חדות הלהב, עומק הכיסים והתעוזה שברשותך.