תוהוניות #

אפשר להפסיק עם הדרמה. בני אדם הם לא אבק קוסמי, או ניצוץ נשגב וגם לא שום שטות אחרת. הם פשוט אנשים, כמוני וכמוך. רובם לא מתוחכמים או עמוקים במיוחד, ואם נהיה כנים, הם גם לא צריכים להיות. יש להם מספיק בעיות אמיתיות. תהיות מטאפיזיות ושאר החכמולוגיה הדתית הם מותרות לאנשים מפונקים, כלומר, חסרות תועלת. אנחנו, אלו שחיים בעולם האמיתי, לא זקוקים לחוקים והנחיות כדי להמשיך לחיות בעולם הזה. תוכל לשמור על בטן מלאה וגרון שלם רק אם תפקח עיניים ותחשוב מהר. רק אתה מכיר את הסביבה שלך, המסקנות של אחרים מתאימות לאחרים.

על מה כולנו כן יכולים להסכים? שכל אחד רוצה לשרוד. חלקנו אפילו מעזים לשגשג. אם התוכניות שלך מתנגשות עם אלו של אדם אחר, חבל. אבל זה המצב, טבע הדברים, ועדיף שתבין את זה כמה שיותר מהר. אם כלבי רחוב ואצילים מתנהגים כאילו החיים הם משחק סכום אפס, זה נכון גם לכל מי שבאמצע. הרחובות האלו קשוחים, אבל מסדרונות האקדמיה ואחוזות האצולה קשים לא פחות. שם פשוט לא אומרים את זה בקול. כשמגיע הרגע בו אדם צריך להילחם על שלו, התוצאה הגרועה ביותר היא לא פעולה שגויה, אלא לא לפעול בכלל. להסס, או לרחם, זה מסוכן בהרבה מלטעות. אל תצפה שהאויב שלך יחשוב אחרת.

העולם שלנו מסוכן ואדיש, לפעמים קל לשכוח שזה נכון לכל אחד. לא רק כנופיות וחיילים צריכים לפחד מהמחר. מספיק שתהיה פועל מפוטר, איש עסקים שאיבד את הונו או יהלומן שמתחרה מול מכונות משתפרות ותראה כמה קל להתרסק. רחם עליהם, אם תרצה. אבל דע שאתה לא רחוק משם. לעולם אין לדעת כמה דק הקרח עליו אתה בונה את חייך, או מה תהיה מוכן לעשות כדי לצאת מהמים הקפואים. אל תתפלא כאשר ההבנה תגיע - כשמוניטין או משפחה נמצאים על הכף, פתאום כל האמצעים כשרים. מי יעז לומר אחרת?